יציל פיננסים בע"מ נ' סרגם ישראל בע"מ ואח'

החלטה

כללי

בפני בקשת רשות להגן של המבקש 2, כנגד תביעה כספית על סך 400,310 ₪, שהוגשה בסדר דין מקוצר, ועילתה חוב כספי ודרישה לתשלומו, מכח ערבות חתומה.

המשיבה, הנה חברה רשומה המנהלת עסק של מתן שירותי ניהול וניכיון של שוברי כרטיסי אשראי המונפקים על ידי חברות כרטיסי אשראי ו/או מוסדות בנקאיים. המבקשת 1 הנה חברה שביקשה מהמשיבה לספק לה שירותי ניהול וניכיון של שוברי כרטיסי אשראי, ולשם כך חתמה על הסכם לניהול וניכיון שוברי אשראי עם התובעת. ביום 08.07.2013 ניתן צו פירוק בעניינה של המבקשת 1 במסגרת תיק פר"ק 55346-05-13.

טענות הצדדים

לטענת המשיבה המבקשת 1 הפרה את התחייבותה ולא שילמה את התשלומים שהתחייבה בהתאם להוראות ההסכם ולאור ביטול עסקאות הניכיון על ידי חברות האשראי. נטען כי המבקשת 1 התחייבה בהתאם לסעיף 6 להסכם לפיצוי ו/או שיפוי המשיבה באופן מיידי ועל פי דרישתה בגין כל סכום בו תחויב ו/או הוצאה ו/או הפסד ו/או מניעת רווח שיגרמו למשיבה עקב מעשיה ו/או מחדליה של המבקשת 1 ו/או שייגרם לה על ידי אי פירעון ו/או עיכוב בפירעון ו/או דרישה להחזר כל סכום על ידי חברות האשראי ו/או על ידי שב"א ו/או על ידי מי מלקוחות המבקשת 1 בעניין עם התשלומים המתייחסים לעסקאות הניכיון.

המשיבה טוענת כי המבקש 2 ערב, בהתאם למסמכי כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום, כלפיה, לפירעון מלא של כל הסכומים שתהיה המבקשת 1 חייבת למשיבה, ואף התחייב לשלם למשיבה מיד לפי דרישתה כל סכום שיידרש ממנו. נטען כי המבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם ולא שילמו את כל התשלומים שהתחייבו, ונשארו חייבים לתובעת, משכך, נדרשים לשלם את חובם. המשיבה טוענת כי התביעה הוגשה כנגד המבקש 2 בהיותו בעל עניין בתאגיד כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.

המבקש 2 טוען כי המשיבה טרם מיצתה קבלת כספים מהמבקשת 1, וייתכן ותקבל מהמבקשת 1 כספים נוספים בעתיד הקרוב. נטען כי ככל הידוע, הועברו רק כ- 90% מהכספים, וכאשר יתרת הכספים נמצאים ברשות המשיבה, ואותם יש לקזז מסכום התובענה. כמו כן, נטען כי אין תיאום בין הסכום הנתבע, לסכום החוב הקיים על פי מסמכי הנהלת חשבונות של המבקשת 1, ועל כן, יש לקזז גם את סכום זה מסכום התביעה. המבקש 2 טוען בהקשר זה, כי ערב הגשת התובענה היה ברשות המשיבה סך של כ- 150,000 ₪ השייך למבקשת 1, ואין לסכום זה איזכור כלשהו בתובענה, ומשכך יש לקזז גם סכום זה מהתובענה.

לטענת המבקש 2, לאחרונה נמצא משקיע שרכש את פעילות המבקשת 1, ושילם לקופת הפירוק 250,000 ₪. נטען כי משקיע זה מתכוון לספק את הסחורה לכל לקוח אשר לא קיבל את הסחורה עד לעת זו, וייתכן כי חלק מהעסקאות שלא כובדו עד כה, ישולמו ובסיס התביעה יישמט בחלקו או במלואו.

במסגרת סיכומיו חזר המבקש 2 על טענותיו שנטענו בבקשת הרשות להגן ועיקרן, כי סכום החוב אינו מדויק ולאור סכומים שונים שצריכים להיות מקוזזים, כדוגמת 150,000 ₪. כמו כן, נטען שחלק גדול מהלקוחות קיבל את הסחורה, ולא היה צורך לבטל את החיוב בכרטיסי האשראי, ובכך יש בכדי להפחית מסכום החוב בצורה משמעותית. המבקש 2 טוען כי המסמכים, וכלל הנתונים הרלוונטיים, נמצאים בחזקתו ובשליטתו של המפרק הזמני, ומשכך יש ליתן לו רשות להתגונן.

המשיבה מדגישה בסיכומיה, כי טענותיו של המבקש 2 הנן כלליות ונטולות כל גיבוי במסמכים. לעניין הטענה כי כלל המסמכים נמצאים בחזקת המפרק הזמני, טוענת המשיבה כי היה באפשרותו של המבקש 2 לפנות אל המנהל המיוחד ואל ביהמ"ש בכדי להשיג אותם, אך המבקש 2 בחר שלא לעשות כן. בנוסף, נטען כי המבקש 2 ערב ואף על פי הצהרתו המפורשת שלו, אינו ערב יחיד, ומשכך ניתן להגיש כנגדו תביעה במקביל לתביעה שהוגשה כנגד המבקשת 1.

דיון והכרעה

הלכה ידועה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם יתברר כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" מקום בו ישנה הגנה אפשרית אם היא קלושה, יאפשר בית המשפט לנתבע להציגה (ראה: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (פורסם בנבו).

לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון אני מחליט לדחות את הבקשה.

הבקשה אינה מגלה הגנה לכאורית המצדיקה את מתן הרשות להגן, והגם שהרף בעניין אינו גבוה וכמצוין לעיל. המבקש 2 חתום על הסדר לניהול וניכיון שוברי כרטיסי אשראי, שנערך ונחתם ביום 04.09.2012, ועל ערבות אישית בלתי מותנית לכל התחייבות וחיובי הספק ולכל סכום אשר הספק יהיה חייב. כפי שעולה מכתב הערבות, המבקש 2 חתם כי הוא מאשר ומצהיר שאיננו ערב יחיד כהגדרתו בחוק הערבות ומאחר ומחזיק ביותר מ- 5% מהון המניות (נספחים 1 ו- 2 לכתב התביעה). כמו כן, הציגה המשיבה, במסגרת כתב התביעה, את יתרת חוב המבקשת 1 ליום 16.06.2013 ושעמד על 400,310 ₪ כאשר זה נושא ריבית פיגורים.

עיקר טענותיו של המבקש 2 בתצהירו, כי סכום החוב אינו נכון ואינו משקף נאמנה את גובה החוב וזאת בשל הצורך לקזז סכומים נוספים, כגון, סך של 150,000 ₪ ואף סכומים אחרים. מעיון בתצהירו של המבקש 2 עולה כי מדובר בטענות כלליות, סתמיות ונעדרות פירוט מספק. המבקש לא הציג כל פירוט או תמיכה כלשהי ולו המינימאלית כנדרש בשלב דיוני זה, לטענתו כי עוכב סך של 150,000 ₪. הטענה כי כלל המסמכים הרלוונטיים אינם מצויים בחזקתו ו/או בשליטתו של המבקש 2, אלא בחזקתו של המפרק, עו"ד פישמן איתן, אינה יכולה לעמוד, הואיל ולמבקש 2 עמדה האפשרות לפעול לצורך קבלת המסמכים ו/או הפירוט הדרוש לו, בין היתר, באמצעות פנייה אל המפרק בעניין. משהמבקש 2 לא פעל די הצורך בענין , דין טענותיו הסתומות לענין ההתחשבנות הנכונה, כמו ביחס לסך 150,000 ₪ להידחות.

טענותיו הנוספות של המבקש 2, לפיהן הושקעו כספים וקיימות התחייבויות להעביר רווחים עתידיים אינן מפורטות, ואינן יוצרות תשתית עובדתית מספקת, לביסוס טענה של הגנה לכאורית. ככלל אציין כי תצהירו של המבקש 2 הן בהקשר זה, והן באשר ליתר הטענות שאוזכרו לעיל, הנו תצהיר הנעדר פירוט המספק, אף מול הרף הנמוך ,הנדרש בשלב דיוני זה.

יצויין שהמשיבה, לא כפרה או הכחישה, כי כל סכום שיתקבל על חשבון חובה של המבקשת 1 למשיבה, יקוזז מהחוב ויפחית מחוב הערבות של המבקש 2, כך שגם אם ייתקבלו כספים מקופת המנהל המיוחד, אלה יקטינו את חוב הערבות.

נוכח האמור, וכאשר לא ראיתי שבפני הגנה לכאורית מספקת ביחס לחבות הנטענת, וכאשר למעשה מדובר בהגנה שהיא בבחינת הגנת בדים, ושאינה מצדיקה את מתן הרשות, אני מחליט לדחות את הבקשה.

סוף דבר